• אוהדוונצ׳רס

המסע לצד השני של האוקיינוס

בתחילת חודש אוקטובר כשטסתי לספרד ידעתי שהמטרה היחידה שעומדת לנגד עיני היא לחצות את האוקיינוס האטלנטי עם סירה.

שמעתי על זה כמה שנים לפני כן מפיהם של כמה אירופאים, והבנתי שזה משהו שקורה כל שנה בין החודשים אוקטובר לפברואר, ושחלק מהסירות מחפשות חברי צוות שיעזרו לתפעל את הסירה לאורך החצייה הזו.


בסוף חודש נובמבר הצלחתי להצטרף לסירה ומהר מאוד קודמתי לשני בשרשרת הפיקוד הספינתית, יד ימינו של הקפטן, אדי.




ישר לאחר מכן יצאנו למסע.

המסע ארך חודש וחצי וכלל 3 הפלגות.

לאלו מכם שתוהים איך מישהו בלי ניסיון בהפלגות, רישיון משיט או כל רקע אחר בתחום הצליח לחצות את האוקינוס על סירה ולצאת מזה בשלום, אז אני אגיד שאחד הדברים

שהכי עזרו לי לשרוד את זה היה ההדרגתיות במשכים של ההפלגות שעלתה מהפלגה להפלגה.

ההפלגה הראשונה ארכה 3 ימים,

ההפלגה השניה ארכה שבוע שלם,

וההפלגה השלישית והארוכה ביותר ארכה 17 יום, שבה הפלגנו ממדינת קייפ ורדה, מדינת איים ששייכת ליבשת אפריקה וממוקמת כמעט 600 ק״מ מערבית לחופי סנגל, עד לסורינאם שבדרום אמריקה.




ההפלגה לא הייתה פשוטה,

היו מספר אתגרים ובלת״מים שצצו בדרך שאילצו אותנו להתמודד עם תקלות טכניות בסירה, עצמים בלתי מזוהים בלב ים, משבר אוכל שפקד אותנו, והכי חשוב - זה עם זה.

ההתמודדות החברתית על הסירה הייתה אחד הדברים הכי מאתגרים שעברתי בחיים.

להיות סגור עם עוד 4 אנשים שאתה לא מכיר יכול לשגע בנאדם, וכפי שאדי סיפר לנו, כבר היו מקרים מעולם.

עבורי, אחד הדברים שהכי הקשו עליי את ההפלגה הזו היה לעזור בתפעול הסירה והפעולות השוטפות תוך כדי שהסירה מתנדנדת באופן קבוע מצד לצד.

פעולות כמו להכין אוכל, לשטוף כלים, לתפור משהו שנפרם או לקרוא ספר, כל אלו היו הרבה יותר קשות לביצוע כהקרקע לא יציבה.

כמובן שהורדת והעלאת המפרשים, פעולה שהיא קשה כשלעצמה כי היא דורשת גם ריכוז ברמה גבוהה וגם הפעלה של כוח פיזי, הייתה מאוד מסובכת עם כל הטילטולים שהאוקיינוס סיפק לנו.



מעבר לקשיים, כמובן שלקחתי איתי מהחווייה הזו הרבה מאוד רגעים מדהימים.

דולפינים ששוחים עם הסירה, שקיעות שקשה לתאר במילים ואינספור רגעים מצחיקים עם חברי הצוות.


אחד הדברים שזכור לי שתמיד חזרתי ואמרתי אותו לחברי הצוות, במיוחד בימים האחרונים של החציה כשכולם כבר מתו להגיע לצד השני ולעמוד על קרקע מאוזנת, זה שלמרות שכרגע אנחנו מאוד רוצים להגיע, אבל עוד כמה ימים, חודשים או שנים, כשנסתכל אחורה על החוווייה אנחנו נתפלל לחזור לאותם רגעים נדירים ומשמעותיים על הסירה כשבילינו כל כך הרבה זמן ברצף בלב ים מנותקים לגמרי מהעולם.

זה עזר לי להעריך כל רגע ורגע כשהייתי על הסירה.

ידעתי שכל שניה שחולפת היא נדירה, ולכן ניסיתי לספוג את החווייה כמה שיותר ולתעד אותה, בין אם בסרטונים שלי, בסיפורים, וביומן שכתבתי.





היום אני משתמש בסיפור שלי כדי לתת לאנשים השראה לנסות לרדוף אחרי החלומות שלהם בעצמם.

ההרפתקאה הזו, לחצות אוקינוס שלם בלי שום ניסיון ובלי מישהו שעזר לי והסביר לי איך לגשת לזה ואיך לעשות את זה, הבהירה לי כמה הגבולות שיש לנו בחיים הם אשליות שאנחנו ממציאים לעצמנו, וכמה זה חשוב לנסות לעשות את הדברים שתמיד רצינו לעשות, כי אם לא אנחנו, אף אחד לא יעשה אותם בשבילנו.


אז אם אתם רוצים לשמוע את הגרסה המלאה מאחורי ההפלגה,

להנות מסיפור מעורר השראה או שבא לכם בעצמכם לחצות אוקינוס ואתם רוצים לדעת איך לגשת זה,

מוזמנים להזמין אותי להרצות במסגרת שבה אתם לוקחים חלק ואשמח להגיע ולתרום מהחוויה שלי.


במידה ואין לכם צורך בהרצאה, מוזמנים לצפות כאן ברשימת הסרטונים שלי ביוטיוב שהכנתי על המסע שעברתי על הסירה, על 3 ההפלגות שעשינו (כולל העצירה בקייפ ורדה) ולבסוף מהכתבה שהתראיינתי אצל וואיינט כשסיפרתי את הסיפור שלי.




6 views0 comments